ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

כדורגל

 

 

כדורגל בפורומים:

  • שחקני כדורגל
    0
  • תומר
    קראתי פעם באיזה מאמר שהורים מנסים להגשים את חלומם דרך ילדים.באותו שבוע התחלתי לעקוב אחרי כל מיני אנשים שאני מכיר,קרובי משפחה וכ``ו.וגיליתי דבר מדהים. זה פשוט מדויק. אבא שהיה שחקן כדורגל בליגה למקומות עבודה וששלח את הבן ללמוד כדורגל כי אולי הוא יהיה שחקן גדול. אבא שמטיס עם הבן שלו טיסנים כי ``הוא אוהב את זה``(הילד בן 7 ולא יודע כלום מהחיים שלו על אווירונטיקה)ואתה רואה שהילד משתעמם. ילדים שנשלחים לכל מיני קורסים של מחשבים כי אולי הם יהיו אנשי היי-טק בעתיד , ובנתיים הם נמסים לי מול העיניים בשיעורים מרוב שיעמום או אי- הבנה , למרות כל המאמצים שלי לעניין אותם. תראה ,שורה תחתונה,ההורים רוצים בטובת ילדיהם,אבל לפעמים הם שוכחים איפה שהוא את הרצונות של הילד.
  • כמה נחמד...
    אנוכי חשב על זה קצת והבין שהוא לא היה רוצה לשמוע מהחברה שלו את המשפטים האלו, במיוחד הכרטיסים לכדורגל, כזאת חברה לא היתה נשארת אפילו לרגע בחברתו(שונא כדורגל אנוכי). אולי משפטים 2,8,1. באשר לשאר המשפטים....
  • יההההההה אתה מתכוון?
    לגמור עליה את ההלל..או...לגמור אותה עם ההלל????? יה ממזר אחד....עכשיו אני יודעת לא ללכת איתך לדיסקוטק ואם כן..אז לבוא עם מגף מברזל..שלא אחוש את הדריכה....פשוט לא בטוחה בקשר להלל..חחחחחחח יאללה אני חוזרת עוד חצי שעה צריכה להכין למישהו משהו...ביי ועדיין לא אמרת לי לאיזה משחק???????אם זה כדורגל אז אני...אדום עולה עולה עולה עולה....
  • גם לך יקירתי יום טוב....
    עוד יש לי כדורגל היום....אז אחרי המשחק....``תהרגי אותי ברכות``..
  • נס פורים... עופר K
    במחוז מגורי הרחוק יש לנו קבוצת כדורגל, ישראלית אם שם ישראלי. רק מה,הקבוצה כבר רצה שנים עם אותם שחקנים וזה קשה משנה לשנה. מה שנקרא קבוצה עם טעם של פעם. פעם היינו שחקנים. אבל השנה עם פתיחת העונה החלטנו ללכת בגדול וגם לערוך שינויים מרחיקי לכת. התכנסנו ובתום הפגישה הגענו למספר החלטות והראשונה שבהן חייבים אבל ממש חייבים, להצעיר את הקבוצה. אז במסגרת הצערת הקבוצה שלחנו שני קשרים ובלם לברזיל. לא.. לא ללמוד כדורגל , אלא לעבור ניתוח פלסטי במסגרת ההצערה. לא הייתה ברירה הפנים שלהם נראו כמו מכנסי קורדרוי. ואין ברירה חייבים להצעיר את הקבוצה. הבאנו חול מירושלים. תרנגול אדום משכונת התקווה כנגד הנאחס שעובר עלינו. וכצעד אחרון הלך לנו לרב מקובל וידוע בברוקלין שמתמחה רק בספורט. אחרי שהבטחנו לו שלא משחקים בשבת.. (אי אפשר בשבת.. כולם עובדים) מלמל הרב מילות תפילה ואחר כך הוסיף ואמר. ``אתם תנצחו בחודש אדר נצחון יהודי על הגויים. והראיה לכך.. נמצאת בגימטריא. בחג פורים נצחון=607 תוסיפו חמסה בתור קמע. עוד5 יחד יוצא 612 והאל האחד יהיה בעזרכם יוצא הכל ביחד 613 כנגד מצוות התורה. נצחון מובטח ליהודים.. ובגימטריא המילה . ליהודים=100 יעני. מאה אחוז מנצחים``.דברי הרב. אז העברנו הכל לרואה חשבון שיבדוק את המספרים . והנה הכל נכון. אז רשמנו צ`ק לפקודת הרב המקובל על סך של 713 דולר והרב שאל..``טוב , זה בשבילי ומה עם צדקה????`` אז רשמנו לו עוד צ`ק על סך 713 לפקודת צדקה אשתו.... לא נורא..זה הוצאה מוכרת.. נמשיך. הבאנו גם רכש חדש שני שחקנים טובים שיכולים לעזור לנו. את רפי ואלעד. טוב.. בכפר שלהם בגליל לא רחוק מגוש חלב, קוראים להם רפעת ועאדל. אבל צריך לזכור שיש להם תעודות זהוי כחולות. וחוץ מזה אלעד תמיד מופיע לאימון עם טי שרט של `` יש``ע זה כאן``. ורפי מופיע עם `` חברון מאז ולתמיד``. אז איך יכולנו לסרב???? והנה הגיע הרגע פתיחת העונה. תלבושת חדשה שחקנים צעירים ממש בני תשחורת. והכל נראה עובד לטובתינו. המשחק נגד הקבוצה הטורקית הביא לנו שופט ארמני ושני קוונים ידועים. האחים חדקקיס. שמכונים צמד הדו-קקיס. שריקת הפתיחה לעיני שמונים ושש צופים ואנחנו רעבים לנצחון. המשחק עצמו היה מאוד נוקשה והשופט הארמני חיסל חשבונות עם הטורקים עם עזרה של הצמד דו-קקיס מה שנקרא לא מאהבת מרדכי אלא משנאתו של המן. ואז.. אוהו.. אז באה הדקה של המשחק. מיודענו אלעד קיבל כדור בקצה השמאלי של המגרש שעט עד נקודת הקרן. ומשם שלח פצצה לרוחב רחבת השש עשרה. ואז. ספק זינק , ספק נפל החלוץ הכשרוני שלנו. ונגח את הכדור לפינה השמאלית הגבוהה. כשהשוער הטורקי מזנק אל הפינה הימנית הגבוהה ורודף אחרי הפיאה הנוכרית של החלוץ שלנו איציק. הידוע בכינוי הנוגח הקרח. שער..... שער אדיררררררררררררררר הקהל שלנו התחבק והתנשק במיוחד שני האוהדים הכי שרופים שלנו. שני ספרי צמרת. שהגדילו לעשות והתנשקו גם נשיקות נוסח יהודי צרפת.... עד הסיום שמרנו על התוצאה בשיניים שלנו וחלק מהשחקנים בשיניים התותבות שלהם.. אבל כבר ידענו שהרב צדק.. ויש לנו נס... נס פורים... רשמנו לנו נצחון אחרי שנתיים וכמו שהתחייבנו הלכנו לרב לשמוע את המגילה וגם לברך ברכת הגומל. .. אחרי הכל שנתיים לא נצחנו... נו... אז תגידו זה לא נס????? יש אלוהים!!!!! יש אלוהים!!!! שבת שלום וחג שמח לכולכם עופר K ניו ג`רסי
 


 


  • גם אני אוהבת את השיר הזה....
    ואני אמשיך לקרוא לך יעל. יודעת למה? כי אני לא מקנאה בך אם החתולה שלי תישמע שיש לי וגוק או גוקית במחשב... היא אוהבת לשחק איתם כדורגל עד שאני מוצאת אותם מעולפים על הגב, רגל פה, מחוש שם.....בדיוק עכשיו מצאתי אחד במקלחת. אז בשבילי - את תמיד יעלי. אוהבת מאיה (אם את רוצה שנחזור לקרוא לעצמנו על שם חיות...טוב. בלמתי את עצמי.)
  • שנים פשוט
    אני מחכה לשאלה הזאת ... רק מה , 10 שירים יקח לי זמן לחשוב ... 1- שיר שאני בטוח שהוא נכתב עליי איכשהו nirvana - lithium 2-k-ci and jojo - all my life - אני מרגיש מאוד קשור לשיר הזה 3 KoRn - a.d.i.d.a.s אני לא רוצה לשמוע צעקות סוטה ... אני פשוט בן ... 4- bobby mcferrin - don`t worry be happy מה שנהיה המוטו שלי בשנה האחרונה 5-xuxa ilarie - מהילדות שלי , אני פשוט נגנב מהשיר הזה , ותמיד נחמד שיר כזה 6- green day - time of your life , השיר הזה פשוט מ-ד-ה-י-ם ! 7- hugo montenegro - the good the bad and the ugly soundtrack את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק ... 8- beatles - come together הייתי חייב שיר שלהם , התלבטתי קצת , והנה זה 9- נוער שוליים - ציירי לך שפם - אני זוכר אותו עוד מימי ילדותי העשוקה , השיר הראשון שאהבתי ... 10 - ואלה שמות - אריק איינשטיין - כי כדורגל זה החיים בשבילי ... נשארו הרבה שירים בחוץ , שאני אוהב אולי יותר - אבל פשוט לא השפיעו עליי כמו אלה ....
  • רחללללללל בשבילך....
    בוקר טוב לך.חג שמח,תחייכי נו,לא כך,עוד קצת,נו עוד חיוך..כןןןן בקשת שאספר על ילדיי. יש לי שלושה ילדים בני 14 11 3.שני בנים ובת.הגדול שחקן כדורסל מצוין דומה לי ולאחי רפאל באופי ובכלל,שקט צנוע מחושב ואחראי(רק את המזג החם שלי לא ירש)..אולי יותר טוב כך..חחח הוא ילד אחראי מאוד הוא לא ילך לישון בלי לבדוק אם הבית סגור,ובלילות גשומים יקום בלילה לכסות את הכביסה. השני שחקן כדורגל מעולה דומה לאחי דוד בהיר אוהב לעזור וממש נשמה..הוא אחראי בבית על ארוחות בוקר וערב..הוא עורך שולחן יותר יפה ממני... הקטנה..עקרבית..שילוב של שני האחים שלה גם יחד... מה אומר לכם...הם ראו המון צער סבל איתנו(איתי ועם בעלי).אף אחד לא מאמין שהם יצאו מבית כזה..אדיבים מנומסים,אוהבים לעזור,די מצטיינים בתחומים שונים.. הם כלכך אחראים..אני עבדתי שעות רבות ביום,הם עשו הכל בבית.גם על אחותם שמרו הם ממש גידלו לי אותה..שבח לאל..אסירת תודה לך אלוהים.. הם אוהבים לצאת איתי לכל מקום..אני זורמת איתם.רק לרכבת שדים לא עליתי מעולם..אולי פעם אנצח את הפחד ואעלה איתם. למרות הכל,אני הדמות המרכזית בחייהם..והם למדו ממני המון..הייתי אמא קפדנית.קשה וקשוחה..הייתי אמא ששרה להם בלילות לפני שינה..ששרה כך סתם באמצע היום..הייתי אמא שכל הזמן דאגה להכל בשבילם..טיפ טופ.. היום אני מרשה לי לנוח..לקחת דברים בקלות..יותר לאט..והם הם שם קלטו ספגו ממני הכל...ואני סומכת עליהם ממש.אני יכולה לצאת מהבית שבוע,והם יתפקדו... למרות הכל...למרות הכל...הרוע לא מנצח חג שמח לנו
  • לפעמים אין ברירה
    אני בטוחה שמיכל, עם כל כשרונותיה, היתה יכולה להתמודד עם תפקידים מורכבים ומעניינים יותר הקיימים בארסנל התפקידים של אביה. מדוע בחר לשים אותה דווקא בבית``ר ירושלים - לאלוהים (ולאבא שלה) פתרונים. תודו, יחד עם זאת, שיש בכך, בכוונה או שלא בכוונה, אמירה פמיניסטית. אישה בקבוצת כדורגל מובילה של גברים. ואת זה אני דווקא אוהבת. ולעניין - במצבה הקשה של בית``ר ירושלים אין ברירה אלא לרדת לעם, לעשות קצת יחסי ציבור, להרים את המסך מעל חייה האישיים של הגברת, והכל כדי להגן על ההשקעה של אבא, שמי שמבין קצת יודע שההשקעה הזו לא באה מאהבת בית``ר (הוא חיפאי, למען השם!) אלא ממניעים הרבה יותר עיסקיים וגדולים, שבית``ר הינה רק סוללת הדרך עבורם. והמבין יבין. קאט
  • פשוט.
    הוא רוצה הרבה יותר מעשרים אחוז מבזק. רוצה שיכירו אותו. היטב. כדי שכאשר יהיה מכרז לרכישת בזק (אינשללה!) יהנה מתמיכה רחבה עד כמה שניתן. בכלל, קבוצת כדורגל זה דבר מועיל לעסקים. בעיקר אם היא מצליחה... (טוב, אז השנה הליגה ירוקה - יש! - אבל תמיד יש את שנה הבאה) קאט
  • פחד גבהים
    שנינו היינו חולים, אבל, המשכנו לשחק בין הסדינים אחד עם השני ופתאום בלילה התעוררתי עם עצמי איכשהו נרדמתי, כל כך חבל, השארת אותי לבד עם הסדינים בין קירות לבנים וקור חודר בשקט מסדקים לא צפויים פתאום זכרתי הכל, כאילו זה היה רק אתמול. הייתי ילד קצת מופרע, ולצערי לא היו לי הנתונים הפיזיים כדי להצדיק את זה. למרות שהייתי אחד הילדים החלשים בכיתה ז`3, אף פעם לא מנעתי מעצמי את ההנאה של להרביץ לילדים חזקים ממני, ולחטוף אחר כך מכות רצח. פעם בעטתי באחד הילדים הגדולים יותר, מהחטיבה העליונה, באמצע משחק כדורגל אחרי שהוא קילל אותי. הוא התחיל לרדוף אחרי, ולמרות שזה נגד את תפיסת העולם שלי, החלטתי לברוח. לא לקחתי בחשבון שיש אנשים, שבעגה הפסיכולוגית המקצועית מכונים ``ערסים``, שימשיכו לרדוף אחריך עד שהכבוד האבוד שלהם יוחזר. אני חושב שרצנו ככה שעות. בהתחלה במגרש הכדורגל, במסדרונות של בית ספר, אחר כך ברחוב, בסוף הגענו כמעט עד לבית שלי. שם הוא כנראה התעייף או שהוא פחד, והוא עזב אותי. נכנסתי הביתה, חיוור ומתנשף, וידעתי שלמחרת בבוקר יחכו לי בשער של בית ספר חבורה של אלה שבעגה הספרותית מכונים ``בריונים``. למחרת בבוקר הייתי, באופן לא מפתיע, ``חולה``. גם ביום שאחרי. ביום השלישי אבא שלי התעצבן, והכריח אותי ללכת לבית ספר, אז סיפרתי לו על כל מה שהיה. ביום הרביעי, כבר למדתי בבית ספר אחר. להורים יש בדרך כלל יותר פחדים מאשר לילדים, ועד כמה שאני פחדתי מהמכות שאני הולך לקבל, אבא שלי פחד עוד יותר. הוא לא הסכים שאני אחזור לשם, וסידר תוך יום אחד שיעבירו אותי בית ספר. וכאן בעצם מתחיל הסיפור האמיתי . שנינו היינו דומים, מזל, ידענו לתמרן בין המוקשים אחד עם השני ותמיד זכרנו להדחיק את הפחדים איכשהו נרדמתי, כל כך חבל, וזיכרונות ילדות אפרוריים פרצו לתוך הריק ופתאום הבנתי שנפלתי אל עצמי להיות התלמיד החדש בכיתה זה סיוט מתמשך. נכון שבסרטים הוליוודיים, ובעצם בכל הסוגים השונים של סרטי נעורים, הילדות זה משהו זוהר ונוצץ. במציאות זה ממש לא ככה. אני יכול לזכור את עצמי נוסע בבוקר לבית הספר החדש באוטובוס, ומדמיין לעצמי איך קופץ עלי מחבל וגואל אותי מיסורי. בהתחלה כמעט אף אחד לא דיבר איתי בכיתה. היו כמה בנות שדווקא ניסו ליצור איזשהו קשר, אבל הייתי כל כך ביישן שפשוט התעלמתי מהן. ישבתי לבד בהפסקות, אכלתי סנדוויץ`, והמשכתי לעבור על פרטי הפיגוע שיהרוג אותי סופית. בערך באותה שנה גם הופיעו החצ`קונים הראשונים שהפכו את הילדות שלי, באופן רשמי ומוחלט, לסיוט בלתי נסבל. התחלתי לשבור מראות בשירותים של בית הספר, ויום אחד תפס אותי השרת. ישבתי במשרד של המנהל, ש``עשה טובה שהוא בכלל קיבל אותי לבית-ספר``, ושמעתי את הנזיפות שלו. אני מדגיש את המילה ``שמעתי``, כי לא הקשבתי לאף מילה. חזרתי לדמיונות ולמחבל שלי, שכבר היה לו שם, ופנים מוכרות, והסכין שלו הלכה והתארכה מיום ליום. היו לילות ששכבתי על המיטה, ובחנתי את עצמי אם יהיה לי אומץ לעשות מעשה ולעלות לגג של הבניין. פעם אחת, רק פעם אחת, עליתי עד למעלה, לבוש בפיג`מה, בוכה. אני חושב שזה היה דווקא פחד הגבהים שלי שהציל את חיי. קצת אירוני. עברו מאז שנים. את בטח ישנת כבר מזמן, אבל, החלטתי לצלצל לך בעצמי אולי את עוד איתי ופתאום סיפרת לי לא יכולתי להאמין שנינו אהבנו מאד, וגם ידענו לעזור ולהציל אחד את השני ולפני בבוקר כבר חזרת למיטתי
 
 

 
Copyright©1996-2022, תפוז אנשים בע"מ