ייבוא החברים שלי מהעולמות הישנים
ראשי
החברים שלי
תחומי העניין שלי
הפרופיל שלי
ניהול
חיפוש    
חיפוש מתקדם

שירה

 

 

שירה בפורומים:

  • פשוט שירה
    0
  • ה - שאלה ....
    כששואלים חובב שירה `` מהו השיר האהוב ביותר עליך ? `` ... תמיד נדמה כאילו קשה לקבל על כך תשובה ... לכן , אני אשאל את אותה שאלה ...בצורה אחרת ... : `` מהו השיר שתרצה/י שיכתב על מצבתך ? `` ( אם בכלל ...) ( מקווה שתסלחו לי על גסות הרוח ...) לגביי לפחות ...יש 3 כאלה ( האמת , הייתי שמח אילו לו יטמנו אותי בכלל מתחת לעפר ...) : 1) `` my way `` של פרנק סינטרה . 2) `` in my life `` של החיפושיות . 3) `` דברים שרציתי לומר `` של פוליקר . כמובן , בביצועים המקוריים :-) ( זה שבחרתי בשירי פופ מודרניים ...זה רק במקרה ... ) אשמח לקבל את תשובותיכם / העדפותיכם . נ.ב . וכמובן ...איך יכולתי לשכוח ... `` כל אחד צריך בסוף למות `` ....של משינה ..:-)
  • טאי חמוד, נשמה, אוצר
    האם זה קשור להודעה של יעל? אוי עצוב אל תלך מה נעשה בלעדייך ואנחנו יתומים מי יתייחס אלינו יכתוב לנו תגובות, סיפורים? קטעי שירה מדהימים? אובדן תשמור על עצמך, איש!
  • הלב מונח מפרפר :-(
    בפררפרזה על השיר של טי.אס. אליוט, ``שיר האהבה של אלפרד ג`י פרופרוק`` שנכתב ב``נלך לטייל את ואני כשהערב מונח על השמיים כחולה הלום אתר``, כך הלב שלי מונח על שולחן הניתוחים הלום אתר ומורפיום, מפרפר, פצוע, צורב ומלא עורקים של כאב, מדמם על ריצפת חדר הניתוח, נשפך כנחלים, נהרות של ממש, לתוך מבחנות שמזקקות את הכאב ומזריקות את הכאב המזוקק הזה בחזרה לגופי, לשמור על מחזור דם קבוע של זוועה ועצב. הבדידות, גם כשיש לך אלף חברים וחברי נפש, הבדידות יורדת עם הלילה, בעיקר בימי שישי, והיא נופלת עליך כמו שהלילה נופל עליך, כמעט בהפתעה, תמיד סגרירי ובלתי צפוי, ערמומי, מתעתע וחמקמק. הלילות האלה קשים מנשוא. והרעב. איני יודעת אם זו תשוקה של ממש לאוכל שממלאת מקום של תשוקה למשהו אחר, או שזה יצר חבלנות והרס עצמי. אבל הרגעים האלה שבהם נדמה שאם לא אוכל שוקולד פשוט אמות, הלב המפרפר על שולחן הניתוחים ייחדל לפעום. ואחרי השוקולד, תחושת הזוועה והשומן ומדידת היקף הבטן שתפחה כמו סופלה שוקולד שאיש אינו רוצה כיוון שהוא לא עלה יפה. הכאב הזה שאין לו שם ואין לו פנים ווילאם סטיירון כתב עליו ב``חשיכה נראית`` ותאר אותו כסוג של ``סערה`` יכול להיות שקט מאוד ורגוע. תמיד יש לו אפקט פיזי, בית החזה, מפורזל ככל שיהיה, אחרי היכרות ארוכה עם הכאב, דוחק ולוחץ, הנשימה נעשית כבידה כאילו מישהו סופח לתוכו את כל החמצן בחדר ומשאיר אותך להילחם על החמצן שלך. התקפי הבולמיה היא מפחידים ובלתי הפיכים. כדורים משלשלים לא עוזרים, הם ממכרים ומסוכנים ומפרים את האיזון של מערכת העיכול. אבל החור הזה בלב, במה הוא יתמלא? כבר שנתיים ומשהו שאני בלי מישהו שאוהב אותי, אני פונה לשוקולד, לעוגיות עם חלב. לאקטים החבלניים של השינאה העצמית, לתיעוב הזה של להביט במראה. איני י ודעת אם להתמכר לסמים, לאוכל, לאלכהול, להיות קלפטומנית, להתמכר להתעמלות. איני יודעת. אני מחפשת, כמה נאיבית, את השיר שיביא לי אהבה. וכרגע כל מה שאני חושבת עליו הוא השיר של טי.אס אליוט, כן, אותו אחד שפתחתי בו, והוא שיר אהבה שנגמר כך (אתם יודעים שבאנגלית זה נשמע טוב יותר): שהינו בחדרי הים זו עת ארוכה/עד שקולות אנוש יעירונו/ונטבע. והבועות תפעפענה במיים לכמה דקות, ואחר כך המים ינוחו שקטים כמו סדין מתוח בשמש, ואיש לא יידע שטבענו. אולי פעם יצללו לחפש אותנו, כמו שצוללים לחפש עתיקות ואוצרות בספינת רפאים עתיקה. כן, שהינו בחדרי הים זו עת ארוכה. מזל שיש שירה, שירה מגדילה את הנשמה ומרחיבה אותה. חבל שהיא לא יכולה להקטין את התיאבון. אני מתכוונת להיכנס לכאן בכל פעם שהתשוקה ההרסנית לאוכל תוקפת אותי, כי אם לא יהיה לי מקום להרגע בו מהתשוקה הזאת, אמות. ואני רוצה את השיר שיביא לי אהבה. ותיקווה. ואין תקווה ואין אהבה שרון
  • שלום לך שירה
    אז קודם כל - אני מצטרפת לברכה של כל החברים שהקדימו אותי. ברוכה הבאה אל ביתנו הקט. ובטח שנקבלך - איזו שאלה זו בכלל? כמו שיעלי בטח סיפרה לך...אנחנו באמת פורום תמיכה. ואין כאן הכוונה רפואית. מה שמדגיש את העובדה שאת צריכה אותה הוא סיפורך. אז אני קוראת לך להמשיך בטיפול שאת הולכת אליו (אני לא יודעת מהו-אבל בכל מקרה), ואנחנו כאן בשביל שתוכלי לשפוך את כל מה שיש לך על הלב. את אומרת שאת מפחדת שיחזירו אותך למחלקה הסגורה. אני מאמינה שאת יודעת מה היא הדרך הנכונה כדי לא לחזור לשם. גם אני עברתי שם.....וזה לא משחק ילדים. אני מאוד אשמח אם נוכל לעזור לך להתמודד בחוץ, כמו שאת רוצה. אבל זה תלוי הרבה בך. כוח הרצון שלנו יכול להביא אותנו להמון מקומות - טובים או רעים. ואם את באמת רוצה להשאר בחוץ - אני מאמינה ביכולתך. אבל השאלה היא אם את באמת רוצה. אז תוכיחי לרופאים שאת רוצה. הראי להם שאת מסתדרת בחוץ ויכולה לאכול ולשמור על משקל סביר מבלי שיושבים לך על הראש. אם תרצי - אין זו אגדה. ואני מאמינה בזה בכל ליבי. ושוב, אני מברכת אותך על הצטרפותך למשפחתנו. ראיתי כבר שהמון אחרים עשו זאת ובהצלחה רבה. אז הנה - כבר קיבלת דוגמית למה שאפשר לקבל פה. ואפשר המון. אבל לשם כך - את צריכה לרצות ולהאמין שאפשר. וכמו שכבר ציינתי, להוכיח גם לאחרים שמכירים גם צדדים אחרים שלך. אנחנו פה בשבילך תמיד אם רק תרצי שלך תמיד עם המון איחולי הצלחה בדרך החדשה אליה את רוצה להכנס מאיה
  • ברוכה הבאה שירה !!!
    שירה יקרה , הפורום הזה הוא בית קסום והתקבלת בזרועות פתוחות ובאהבה !!! טוב שסיפרת וטוב שהגעת לכאן. פה את יכולה להרגיש חופשי לשפוך הכל ותמיד תמצאי אוזן קשבת ויד מלטפת... נחמד פה מאד, שירה חומד. אוהבים אותך ורוצים שתשארי. מעכשיו הבית הוא גם ביתך. ליל מנוחה ביי
 


 


  • לארבל...
    התעוררתי עכשו וראיתי את הודעתך, לגבי יום נישואיך, מאחלת לך מכל ליבי, את הכי הכי הכ הכי הכי טוב שבעולם, מצטערת לא יצא לי שיר סימן שיש לי בעייה עם כתיבת שירה יזומה חחחחחחחחחחחחחחחחח אבל אני מניחה שגם ככה, תקבל ממני את הברכה בשמחחחחחחחחחחחחחחה גילית
  • ואיזה מן שיר כתבו על מיכל?!
    ``100 מיכלי דלק בתחנה, 100 מיכלי דלק, הצתנו אחד, נגמר אחד, 99 מיכלי דלק בתחנה!`` סתם. אבל לא כתבו שיר על מיכל. אבל שיר לשירה - דגול. יש לי אחת בכיתה שקוראים לה שירה, ויש לה חברה, עכשיו הבחורה הזו (החברה) תמיד דופקת קטעים יפים לאללה לאנשים שיש להם יומולדת, אז ביומולדת של שירה היא הלכה ותלתה בכל כיתה בבית הספר את השיר ``שיר לשירה`` והיא בכלל לא לומדת בביצפר שלנו... אז היא באה לפני ביצפר, ופשוט תלתה בכל ביצפר, וגם בקפיטריה. מגנייייב think floyd מיכל שלא כתבו עליה שיר
  • ברוכה הבאה שירה :-)
    בוקר טוב , וטוב שבאת :) הדרך הכי טובה להכיר את הפורום היא לקרוא קצת אחרונה על מה שקורה פה. אני חושב שעדיף לחיות עם מודעות , ולצאת מ``גן עדן של שוטים``. זה בנוי כמו פרבולה - אין שכל אין דאגות , אבל כשמתחילים להתפתח קודם כל רואים את הדברים כמו שהם באמת , ורואים גם את הדברים הרעים כתוצאה מכך. זה השלב שהמודעות עולה והאושר יורד. (אמצע הפרבולה) אחר כך ממשיכים להתפתח ורואים שככל שהמודעות עולה , גם הכח לשנות עולה , ואפשר לכוון את החיים לאן שבאמת רוצים וגם לשמוח מהם. בשלב זה גם המודעות ממשיכה לעלות וגם שמחת החיים עולה , ואזס אפשר להמשיך לעלות , ואין גבול לאן נגיע. ירידה לשם עליה , אבל על העלייה הזאת אנחנו חולמים כל החיים... אז גם אם המודעות מטריפה לפעמים את הדעת , זה רק שלב , ואחריו תגלי דברים מופלאים... באור ואהבה יופיאל המלאך
  • מצטרפת-ברוכה הבאה שירה
  • צ`מע...
    אני שמחה לשמוע שיש פה אנשים שמעריכים שירה לא מועתקת... תודה על התגוביות.
  • ניבוש יקרה - זה נכון !!!
    ניבוש - עקרב (זהירות עם הזנב...) חומד, ראשית, גם לי בא לבכות כשקראתי את השיר שתגוש כתבה למעלה. שנית, הסגולה הזו, היכולת לאהוב את עצמך, היא כל כך חשובה בחיים שפשוט אי אפשר לתאר חיים מאושרים ללא זה. היום מדברים על שיכפול אנשים. אולי אפשר להתחיל בקטן ולשכפל את התכונה הנפלאה הזו ? ואז להדביק אותה בכל מי שאין לו אותה, כמו חיסון ? וידוי קטן: אני נושא את החיסון הזה מילדות - אבל אני לא דוגמה טובה כי נולדתי מפוצל (פיצול אישיות) והרופאים אמרו להורי: ``אל דאגה, המצב יכול היה להיות יותר גרוע.`` אז הם נרגעו, והמצב אכן נהיה יותר גרוע... בגיל 6 למדתי פסנתר, הייתי לא רע ואחרי חצי שנה התחלתי לתת קונצרטים בשכונה (לגאוות המורה). בגיל 7 היגיע החורבן. הייתי ילד מופרע ופרוע וזה רק היה עניין של זמן עד שיוגש החשבון... חוסר זהירות מופגן שלי - וטראח !!! נדרסתי בכביש ע``י טנדר והתרסקתי מעט. 3 יממות בין החיים למוות כשהרופאים לא יודעים מה להציל קודם: גפיים או ראש ? החליטו להניח לראש השבור (שישבור לבד את הראש) ולהציל את הרגליים. 3 חודשים לא קלים בבי``ח ועוד 4 חודשים בגבס עד המתניים - ויצאתי כמו חדש ! הרופאים הסתכלו ולא האמינו !(האמת היא שרק כמעט כמו חדש - כשהיניחו לראש נזל חלק מהשכל והיום חסר שם קצת...). בקיצור, חיש מהר חזרתי למופרעות, אפילו שיגעתי את ההורים והייתי רוכב עם הגבס על אופניים (נשמתם כמעט פרחה - גם נשמתי...), והפכתי ע``י כח רצון ומאבק חסר פשרות לספורטאי מצטיין. הלכתי עם זה וקיבלתי המון ביטחון בעצמי וסיגלתי לי את היכולת לאהוב את עצמי. זה עזר לי אח``כ בכל מה שבחרתי לעשות: בי``ס לקציני ים, קורס חובלים, צניחה, צלילה (אל דאגה בנות - לא צללתי בקישון אלא רק בשיט של נמל חיפה...), ספורט, נגינה, שירה ובנות !!!! רק דבר אחד נשבר ונשאר שבור מגיל 7 - לא חזרתי לנגן על פסנתר מאז... זהו חמודות, נסחפתי מעט וסיפרתי על עצמי - בסך הכל רציתי לשתף אתכם בטוב ובנפלא שיש ביכולת לאהוב את עצמך, כמו שניבוש תארה. זה שווה !!! כדאי לאמץ את הסגולה ולהתחסן. שלכן באהבה גדולה נשיקה וחיבוק חזק לילה טוב ומתוק מייק
 
 

 
Copyright©1996-2022, תפוז אנשים בע"מ